<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך אורחים</h1>
<h2>דף י:</h2>
וכן מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים, שכל הזהיר בה זוכה לבנים, שכן מצינו באברהם, כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים, ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים, ולכך נראה לו הקב"ה במקום אילנות, זהו במקום: אילוני ממרא, ושם בישרו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן. וכן מצינו בשונמית שקבלה את אלישע וערכה לו מטה ושלחן וכסא ומנורה, כענין שכתוב: נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. אשה חשובה וחכמה היתה, כענין שכתוב: ושם אשה גדולה, כלומר חשובה, והיו כל דבריה בחכמה ובסדר הראוי, כי הקדימה מטה לשולחן כי דרך העיף הבא מן הדרך שרוצה לשכב על המטה ולנוח יותר מן האכילה, ועל כן הזכיר' מטה תחלה, ואחר כך שלחן, ואחר כך כסא, וכבא השמש ידליקו נרות. ובברכות פירקא קמא: נעשה נא עלית קיר קטנה, רב ושמואל, חד אמר עליה פרועה היתה וקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים. בשלמא למאן דאמר אכסדרה היינו דכתיב קיר, אלא למאן דאמר עליה מאי קיר, שקרוה. בשלמא למ"ד עליה היינו דכתיב עלית, אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עלית, מעולה שבבתים. קדוש הוא, רב ושמואל חד אמר שלא עבר זבוב על שולחנו, וחד אמר שלא ראה קרי מעולם. מנא ידעה, סדין של פשתן הציעה לו ולא ראתה בו קרי. קדוש הוא, א"ר חנינא הוא קדוש ואין משרתיו קדושים, שנאמר: ויגש גחזי להדפה, א"ר יוסי בן חנינא שדחפה בהוד יפיה. עובר עלינו תמיד, א"ר יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו כאלו הקריב תמידים. ועל מדה זו שהיתה בשונמית היה שכרה אתה שזכתה לבן והיה הבן נביא, והוא חבקוק, ויש בפרשה רמז בזה.
